בזמן שאריק דייר כבש שער בזמן פציעות כדי להעניק לאנגליה ניצחון מאוד לא סביר ומהנה על גרמניה בשבת בערב, מי היה האדם הראשון שחשבתם עליו? לאן נדדה דעתך כשהדור החדש הגולמי, המלהיב והמוכשר הזה של כדורגלנים אנגלים חגג על המגרש של האצטדיון האולימפי בברלין? אם היית כמוני, חשבת על וויין רוני והאם הוא צריך להיות קרוב לנבחרת ליורו 2016.
זמזום. איכשהו אתה מפקפק בזה. הארי קיין ומעדניי אלי, משחקים עם החופש, האינטליגנציה והאומץ של הכישרון בהינתן הפסקה, גורמים לרוני להיראות כמו תיבת טלפון אדומה בעולם סמארטפונים. אני לא רוצה שווין רוני ישחק שוב באנגליה וגם לא אף אוהד אנגליה שאני מכיר. אף אחד לא רוצה לראות את רוני כופף על גבי הפירמידה הזו של כישרון חדש ואנרגטי, נסיגה מזעזעת, תזכורת חיה ומזיעה עד כמה אנגליה החרא הייתה בכל טורניר גדול מאז יורו 2004.
זה וויין רוני בגיל 30, קפטן אנגליה, קפטן מנצ'סטר יונייטד אבל מאוד בסתיו הקריירה שלו, חסר אנרגיה להשתולל נגד גסיסת האור של הכישרון שלו. בכל פעם שאתה צופה בו העונה, מתרוצץ, מבקיע מדי פעם, המילה שעולה לך בראש היא זהה: וויין רוני נראה עייף. והקנאות הזו היא קטלנית לשחקן כמו רוני, שהסגנון שלו תמיד היה חזה סירה, קינטי בצורה זיפית, אגרסיבי להחריד.
אל תיתן לאף אחד להגיד לך שרוני אף פעם לא היה טוב. צפו בסליל של השערים הטובים ביותר שלו והתפעלו ממה שכולם חולקים: דחיפות נואשת, רצון זועק לנצח. זה כמו שאם הוא לא יבקיע הוא ייאלץ לחזור לקרוקסטת' ויילקח לו את כל הכסף. רוני היה פוגיליסט קשוח, בולדוג עלוב, הילד שכבש שלושער בהפסקה ואז סיים לעשן בצהריים. מה שמצלמות הטלוויזיה מעולם לא קלטו היה כיצד רוני הקיסרי של 2008 עד 2012 ישלוט במשחקי כדורגל. הוא לעולם לא ישתוק, אף פעם לא משאיר את השופטים לבד, משתולל על המגרש כועס יותר ממדור הערות בריטברט. אבל מה גרם לו ה הכדורגלן האנגלי בדורו - ומה שהוא איבד לגמרי - היו הרגעים האלוהיים של עדינות ודמיון (דוגמא) שהרחיב את המשחק שלו, והפך אותו ליותר מסתם לוחם רחוב זועם.
אף אחד מהשערים הגדולים האלה לא היה בחולצת אנגליה. אף אחד מהרגעים המרהיבים האלה לא היה בחולצת אנגליה. כן, הוא מלך השערים בכל הזמנים - הישג שנבנה בעיקר על שערים שאמא שלך הייתה מבקיעת נגד אנדורה. התחושה מתפשטת ששיא כזה הוא אסימון חסר משמעות, שלא מסמל כלום, אומר מעט מאוד - אפילו לרוני - אלא אם כן הוא ייקח את אנגליה עד לגמר של טורניר, כפי שעשה בובי צ'רלטון. כפי שהוא נראה, שיא הטורנירים של רוני עומד על שישה שערים אסון בשש אליפויות גדולות.
אתה צריך לשאול את השאלה, האם צריך לסמוך על רוני, בשלב המאוחר הזה, שיוביל את אנגליה לטורניר? עם הופעתם של קיין, עלי ו-ורדי העונה ועם סטארידג' וולבק בשילוב, קשה לטעון שרוני צריך להיות על הספסל, שלא לדבר על לפתוח מול רוסיה ב-11 ביוני.
מעט מאוד אוהדי אנגליה היו כועסים אם הוא לא ייכנס לסגל, בלי קשר לכל ההתחברות האלה במוקדמות. אבל זה העניין עם רוי הודג'סון, אתה יודע שמאחורי הוויזת הינשוף שלו יש מוח, מוח חולה, חולה, שמעדיף לראות את וויין רוני וג'יימס מילנר שוחים אורך מאשר לראות את דלי עלי ורוס בארקלי משחקים פולו מים בבריכה מעבר ל- כְּבִישׁ.
