כולנו ראינו את רמת האנשים שה-Footlights יצרו וקשה שלא להשוות - אבל מאחורי דלתות סגורות עמדו במוניטין שלהם!
מאחורי דלתות סגורות מקבל את פנינו ב-'Footlights street', עם דלת לכל אחד מחברי הלהקה הנוכחיים. אנחנו מתוודעים לחבורה בהתחלה וזה מהווה את המסגרת של תוכנית המערכונים שאנחנו כל הזמן חוזרים אליה - במיוחד למתעללים משעשעים אדם וולף שנדחק לגור בקומה.
יש לומר ישר שכל ה-Footlights החזיקו מעמד, אבל הכוכבים הבולטים של ההרכב הנוכחי הם סם נייטס - גם אם הוא ייראה כמו דיוק קצת פריי ולורי , ו רובי קין. בהחלט שים לב לשני אלה בעתיד.
[כל התמונות זוכות ניק הריסון]
אבירים נמצא ברבים מהרגעים המצחיקים ביותר של הרווי - רגע אחד בולט הוא נשיא החברה הטורית שלו שמאבד את חסידיו לסוציאליזם 'הפחד' . הוא פרוס בעיקר בצורה של סטיבן פריי/בזיל פאולטי, ובכל זאת הוא כל כך מצחיק שאתה סולח לו על כך שיש לו חוט אחד חזק במיוחד לקשת שלו, או כפי שאני חושד, שיש רק מספיק מקום ברווי הזה בשבילו. לשחק את התפקיד הזה. הוא הצחיק אותי - כמו גם את רוב הקהל - מצחוק. ראוי לציון במיוחד היה אשף-מאסטר המשחק המצחיק שלו שהוביל את המערכון האינטראקטיבי היחיד של התוכנית; אחד שלא אהרוס כאן אבל אני אגיד שזה אחד הרגעים הכי טובים של כל ההופעה, לא מעט בגללו וב'אווטאר' שלו אנריקו האלוורת'. קין, בתור הילדה האפלה והעצבנית של היצירה, היא קצת יותר מאופקת מעמיתיה הנשיות בתוכנית בצורה מעוותת להפליא. וואן-ליינרים חכמים, בסגנון מהיר ענייני בשילוב הומור פיזי גנאי, גנבו הרבה מערכונים. למרות שאינה מנוצלת בתוכנית כמו כמה מהאחרות, יש לה הגשה אינטליגנטית ומקצועית שהקהל מצא מצחיק מאוד. 
לוהט על עקביהם הוא נשיא Footlights דילון מייפלטופט , ששני המערכונים האבסורדיים שלו - שניהם על אמנות(איסטים) מודרנית וכל היומרות הנלוות לה - הוגשו בצורה מצחיקה בתזמון מושלם ותקתוקים וגינונים מחושבים היטב. מי שאחראי בעיקר לכתיבת הסקיצות האלה (ואני קצת מקווה/חושד שכן דילון עצמו) גם צריך להשתחוות לכמה מהכתיבה הכי טובה בביקורת כולה.
על המקלדת (וגם בהרבה מערכונים) היו הריאות החזקות של אורלנדו גיבס. הליהוק שלו במערכונים האלה גרם לו להרגיש כמו שחקן 'החבר הכי טוב בסיטקום' אמין, אם כי כזה שהוא הרבה יותר בלתי נשכח ומלוטש. היידן ג'נקינס ו מארק ביטלסטון השתייכו יחד לכמה מערכונים מפוצצים עם מבטאים משעשעים למדי והתבוננות מתובלת. זה היה חבל עבור סימן (שהצליח במערכונים רבים, כולל החברה הטורית) שסטריאוטיפ די צפוי של הומוסקסואל הפך ל'דמות' שלו בכמה מחלקי הסגווי. ההקדמה שלו, שלא זכתה לצחוקים רבים, הייתה אחד הרגעים היותר לא מפותחים של הרווי.
בניגוד לכך היה המערכון שבו השתתפו שלוש נשות הרווי, שהדגיש שמעולם לא היו שלוש נשים ברווי לפני כן והפיק צחוקים מתוחכמים ומעוררי נקודה. לואיז קלנדר הייתה מוצקה לכל אורך הדרך, אולי לא הגיעה לגובה של כמה מעמיתיה אבל בהחלט חולבת 'סקוטיות' על כל מה שהיה שווה. ריס אובולנסקי, מצחיקה כאישה זקנה ובפיזיות שלה, נראה היה שהוא נעשה מצחיק יותר ככל שההצגה נמשכה בחומר היותר נוח שלה. הסקיצה שלה עם דילון (כאמנים אחים) ושתי הנשים האחרות בלטו.
אנריקו האלוורת' בינתיים לא הייתה לו האישיות המשעממת עליה מעידה הדלת שהוקצתה לו על הבמה כלל; הוא התגלה כשחקן כליל מצחיק שלקח כמה מהחלקים המגוונים ביותר במערכונים, כולל תפקיד משעשע למדי בתור דרקולה. האמור לעיל אדם וולף היה מועמד בתור 'החבר הכי פחות מצחיק ב-Footlights' עבור התוכנית, ולמרות שזה היה חביב, זה אומר שהוא לא באמת זכה לזרוח באף יצירה אחת.
אף אחד מהמערכונים לא התקלקל לגמרי, והנקודות הנמוכות היו במקרה הרע 'בסדר'; שום דבר היה ממש נורא. באותה מידה, כמה רגעים באמת מגיעים לגבהים של כל מה שטוב שאי פעם שמעתם על הקבוצה הזו.
אז אם, כמוני, אף פעם לא ראיתם מופע Footlights, שני מערכוני ערפד מפוארים (כן, שניים), נאמברים מוזיקליים מצחיקים ומאס-אפ של סטנד-אפ, קומדיה פיזית ואבסורדית אז אני לא יכול להמליץ לכם להשיג את עצמכם מאחורי דלתות סגורות בזמן שהוא עדיין פועל - זה שווה את זה!
4/5
