האם צמחו לי פתאום קרניים? תהיתי לעצמי כל הקיץ הזה, שכן נראה שצברתי כמות מרשימה של מבטים.
מסתבר שאנשים הסתכלו עליי בפעור עיניים פעורות, פה דג, כי אני אישה שנוהגת בטרקטור. בעצם הם רואים אותי מתגלגל והם שונאים (סליחה).
אני והחיה
אני מניח שזה די יוצא דופן. אבא שלי מנהל משק ובדרך כלל היה מבקש מאחי לעזור לו בקציר - לאסוף את התבואה מהקומבינה, נהיגה בטרקטור והקרוואן, נהיגה במלגזה וכו'. אבל אז אחי החליט להתחיל את חייו הבוגרים וקיבל את עצמו. חניכה.
זה התחיל כבדיחה - אבא אמר שאני הולך לעזור לו בזמן הקציר. פשוט הלכתי עם זה, לא לגמרי האמנתי שאוכל לעשות את כל העבודות ה'גבריות' האלה בעצמי - בעיקר בגלל שנדיר שנקבה תסיים לעשות דברים כאלה.
עד מהרה, זה היה יולי, התחיל הקציר ומצאתי את עצמי יושב במושב הטרקטור לקראת השיעור הראשון שלי.
מאז, לא הסתכלתי אחורה.
שר היבולים
היה לי את הזמן המוחלט של חיי. יש משהו כל כך משחרר בעבודה במה שנתפס באופן נרחב כעבודה של 'גבר' - מוכח על ידי התגובות שקיבלתי.
בני גילי כולם היו מעט בהלם כשסיפרתי להם לראשונה מה אני עושה הקיץ. אפילו עכשיו, חודשיים, אני עדיין מקבל מדי פעם הודעה שאומרת, 'איך חיי החווה מתייחסים אליך?' כאילו הם מצפים ממני להכות איזה עובר אורח תמים ו/או את עצמי. כמה מהם אפילו אמרו, 'אני לא יכול לדמיין אותך נוהג בטרקטור, זה מצחיק!' אבל אולי זה רק בגלל חוסר ההיגיון הידוע לשמצה שלי.
בכל פעם שאני נכנס לשולי הכביש כדי לתת לרכב לעבור, אני מנופף בנימוס לנהג, שנפגש בכמה הזדמנויות במבט של הלם מוחלט. כן, אני יודע שאני נראה קצת מטומטם בעבודה, אבל אני לא חושב שזו הייתה הסיבה למבטים.
מקרה אחד התרחש כשגלגלתי את אחד השדות ואדם מבוגר טייל עם הכלב שלו בקצוות. ברגע שהוא הצביע על כך שמדובר באישה שנוהגת במכונה, הפנים שלו קיבלו צבע אפור מצחיק והוא עמד בשקט וראה אותי נוסע בשדה במשך עשר דקות טובות.
קיבלתי גם הרבה עידוד שלא ציפיתי להם. מספר עמיתים חקלאים אמרו לאבא שלי, 'האם זו הבחורה שלך שנוהגת בטרקטור?' בנימה של תדהמה, אבל אז המשיכו לברך אותי על שעשיתי עבודה טובה - אחד אפילו אמר, 'עבודה טובה משלי. בנים יכלו לעשות!'
גם אישור נשי עמית קיבל - אישה מבוגרת נעצרה ליד הטרקטור שלי ואמרה, 'את הטרקטוריסטית היחידה באזור הזה?' אמרתי שאני מאמין שכן והיא הייתה כל כך מלאת התלהבות ממני עד כדי כך. זה גרם לי להביך קלות.
עם זאת, לאחר מכן הרגשתי ממש משוחררת וגאה בעצמי, וזה יותר ממה שאני יכול לומר על שאר המשרות החלקיות שלי. הרגשתי שיש לי מטרה והתענגתי לעשות משהו קצת שונה, בדיוק כמו שכל גבר יכול לעשות את זה.
אומרים שאני מצטיין בתחום שלי
מי יודע אם תיגר על הסטריאוטיפ הזה ייעצר שם. אני אחזור לאוניברסיטה בספטמבר לעוד שנתיים אבל אחרי זה, אם יהיה מחסור בעיתונות, בהחלט אשקול חקלאות, הנדסה או מסלול קריירה 'גברי' אחר. זה מוזר כי לפני כן אף פעם לא דמיינתי את עצמי עושה משהו 'טכני' יותר - הנחתי מגיל צעיר שבסופו של דבר אעשה איזושהי עבודה משרדית מונוטונית.
אולי זה תלוי בחינוך שנשים עדיין מקבלות בבית הספר - אני לא חושב שבנות צעירות מבינות שהתחומים האלה פתוחים עבורן. כשסיפרתי למורים שאבא שלי חקלאי, אף פעם לא הייתה הרבה תגובה. ואילו כשאחי הזכיר זאת, זה זכה לביטוי הרגיל, 'האם אי פעם תשקול לעסוק בחקלאות בעצמך?'.
כמובן, אפשר גם לעודד בנים צעירים יותר ללכת במסלולי קריירה מסוג זה - בימים אלה יש דחיפה גדולה בבתי הספר לאנשים ללכת לאוניברסיטאות או לקבל התלמדות, במקום לשקול מכללה חקלאית או משהו בתחום הזה (ללא משחק מילים התכוון). מלבד תפקידים מגדריים, מצאתי את העבודה מתגמלת כי אתה יודע לאן מסתיימת כל העבודה הקשה שהושקעה בגידולים במהלך השנה - באוכל ושתייה ברחבי הארץ, או מעבר לים. חקלאות היא חלק מהותי בלתי מוכר בחברה שלנו - סליחה אם זה היה קצת מופרך.
