בשבועות הקרובים, רוב התלמידים החדשים ידאגו לאילו לילות טריים הם הולכים, או עם איזה סוג של אנשים הם יחיו בשנה הראשונה שלהם. אני דואג איך לגרום לבני בן השמונה חודשים קמאי לישון מוקדם מספיק כדי שאוכל לעשות את העבודה שלי.
הבעיה בלהיות אמא צעירה היא שכל כך הרבה אנשים מצפים ממך להיכשל או לחשוב שאתה עצלן מדי לעשות משהו עם החיים שלך בגלל שיש לך ילד. פעם לא הבנתי למה אמהות צעירות לא יחזרו לקולג' אחרי שהילד שלהן נולד או יחזרו מיד לעבודה, אבל עכשיו יש לי ילד שאני מזדהה עם כל אחת מהן.
לפני שהייתי בהריון הלב שלי היה מרוכז להיות מיילדת - אפילו הגשתי בקשה ללמוד באוניברסיטה בשנה שעברה כדי ללמוד מיילדות. אולם לאחר שעברתי את חווית ההריון, נרתעתי לחלוטין. כשהייתי בחודש 8 להריוני מצאתי קורס טכנולוגיית מדיה שידור בלידס בקט והחלטתי עליו - התמיכה שהם מציעים להורים מאוד מסבירת פנים וגורמת לך להרגיש הרבה יותר בנוח עם הכל.
לאחר שאסיים את התואר, אני מקווה לעבוד בטלוויזיה - תמיד רציתי לטייל ולעשות סרטים דוקומנטריים, אבל אני לא יודע כמה קל זה יהיה עם ילד.
אחרי שנה של מבודד ואנטי-חברתי, ללכת ללידס בקט מרגיש כאילו אני נכנס לעולם חדש לגמרי. אני נחוש בדעתי לקבל את התואר שלי ולעשות את הקריירה שלי כל עוד אני צעיר - אני אדם מאוד חסר סבלנות, כך שהעובדה שאני מתחיל את האוניברסיטאות שנתיים מאוחר יותר מרוב האנשים גורמת לי להרגיש מאוד זקן.
אני יכול לדמיין שהרבה בנות חושבות יותר על תלבושות המועדונים שלהן מאשר על כמות הקורסים שהן יצטרכו להעביר באותו שבוע, ואומרות שהשנה הראשונה היא עניין של כיף. הציונים שלך אפילו לא נחשבים בשנה הראשונה! אני יודע שיש הרבה מסיבות בית ולילות מטורפים בחוץ בשבועות הראשונים - אלכוהול עושה פלאים ביצירת חברים. התודעה שלי שונה לחלוטין. אני כנראה אלך רק לאירוע אחד חדש יותר, שכן הלילות שלי יהיו מלאים בקריאה מוקדמת בלילות ולוודא שהבן שלי ישנה לילות טובה.
זה אכן גורם לי להתייאש מעט מכיוון שאני מרגיש שאני אפספס ואולי לא ארכוש הרבה חברים כמו סטודנט רגיל. אני אשאר בבית, וזה עוד חיסרון, שכן אולמות הם כמו חיים חדשים לגמרי. עבור רוב התלמידים, זו כנראה הפעם הראשונה שהם עצמאיים וצריכים להסתדר בלי אימא ואבא שלהם. הדבר הטוב ביותר באולמות הוא ההזדמנות ליצור חברים לכל החיים וכמובן לרדת מהנדנדה.
הרעיון שלי לעבודת uni
זה פשוט כל כך קשה להשאיר ילד כה צעיר בהשגחתו של מישהו אחר, מכיוון שאתה מרגיש שהוא באחריותך ולא של אף אחד אחר. אני פוחדת להתחיל את חיי החדשים באוניברסיטה ולהעביר את קמאי לטיפול של מישהו אחר כל יום. שמונה חודשים הם עדיין תינוק קטן בשבילי - אם הייתי יכול הייתי מחכה עד שהוא יהיה לפחות בתינוקייה כדי שהוא יהיה מבוגר יותר והכל היה מרגיש יותר מיוצב.
כרגע אני לא יודע איך אני אתמודד או לאזן הכל. המטרה העיקרית שלי בחיים היא לתת לבן שלי את החיים הכי טובים שאפשר ולמרות שהאוני יעזור לי להגיע לשם, אני עדיין מרגישה רע לעזוב אותו ולהחמיץ זמן שנוכל לבלות ביחד. גם כשאני אעזוב אותו אני אדאג כל הזמן מה שלומו ומה הוא עושה, אז הראש שלי לעולם לא יהיה לגמרי בשיעורים. אם הייתי יכול להביא אותו איתי להרצאות, בהחלט הייתי עושה זאת.
לסיום, השאלה החשובה ביותר: האם אני מרגיש כמו רענן יותר? לא. לצערי אני מרגישה כמו אמא שיגידו לה מה לעשות בארבע השנים הבאות. הן יהיו כמה מהשנים הקשות בחיי בניסיון לאזן בין היותי אמא וסטודנטית ובין זמן לעצמי, אבל בסופו של דבר, הכל יהיה שווה את זה.
