התלבשתי כמו ילד אימו במשך השבוע וזה היה כואב כראוי

אף פעם לא היה לי שלב אימו בתור נער. מעולם לא היה לי בלוג מעונה. אף פעם לא ציירתי כוכבים על הכל. מעולם לא הקשבתי ל-Dashboard Confessional. ותמיד תהיתי אם אני מפספס.

אני בדרך כלל

אז החלטתי להלביש את החלק לשבוע ולראות מה קרה. למרבה המזל, המלתחה שלי מכילה לא מעט דברים שנשארו מההלבשה שלי כמו שלב ברט מייקלס, והרבה מאלה מתאימים די טוב לעניין האימו. אז הוצאתי את האבק מהחולצות הישנות שלי והצטיידתי בתרסיס מגן מפני חום והתייצבתי אליו.

יום אחד

כדי להתניע את העניינים, העליתי את YouTube וקיבלתי כמה נופל בכיוון הפוך משחק להשראה. גם שלפתי את קופסאות השמלות המפוארות שלי, כי אי אפשר לדעת. באלו מצאתי כמה כפפות תחרה שחתכתי את האצבעות. יישרתי את השיער שלי לעזאזל, שהרוח דפקה אותו מיידית, והצמדתי את כל הלוק יחד עם צעיף ענק צהוב בהדפס נמר שאני די אוהב וקצת שונא. בסך הכל, זה הרגיש הרבה כאילו אני לובשת תחפושת ליל כל הקדושים.

אחר כך הלכתי לתה אחר הצהריים אימו במיוחד עם סבתי. מבטי הגועל של הפטרונים האחרים כשנכנסתי היו ראויים להתלבש עבורם. עם זאת, סבתא שלי מתעקשת שהיא חושבת שאני נראיתי מקסים וזה התלבושת האהובה עליה שהיא ראתה אותי זה עידנים. שזה בכלל לא מה שציפיתי.

יום שני

היום הלכתי עם חולצה ישנה ולבשתי כמעט את אותו בגד כמו בפעם הראשונה שלבשתי את החולצה הזו. סירקתי את השיער שלי, כי לא יכולתי להיות עצבני להחליק אותו שוב וזה נראה מגוחך. למרבה המזל, לא משנה כמה ספריי שיער זרק עליו, הוא התרוקן תוך כ-10 דקות מרגע צילום התמונה.

זרקתי גם שפה כהה כדי לאזן את סרט הראש ולהגביר את גורם האימו. חוץ מזה שהשתמשתי בקיט ליפ של קיילי, אז זה כנראה שולל את כל נקודות האמו שהייתי מקבל על החשיכה.

שמתי לב שללבוש ככה, אני נראה בערך בן 14, מה שאני לא מרוצה ממנו. אני כבר נראה צעיר ממני, אבל זה לוקח את זה רחוק מדי.

יום שלוש

מתחילים להיגמר לי הרעיונות והבגדים הראויים לאימו, אז קראתי מאמר מועיל ב-Wiki-how בנושא 'איך להיות אימו' שמסביר שבגדים עם חורים טובים אפילו יותר מבגדים שלא נשברים, ו שהרעיון העיקרי הוא לערבב חמוד עם הארדקור. בהשראת תפסתי את סרט הסינדרלה היפה שלי ושידכתי אותו עם צללית ניאון בלוק לא מעורבב והרבה רשת דייגים (עם כמה קרעים).

בסדר, אז אני עדיין שונא את המראה הזה, אבל הוא עדיין האהוב עלי. אני אוהב את רוב החלקים בנפרד, כמו החולצה, בעוד שכל שאר החולצות שלבשתי עד כה היו נלבשות בדרך כלל רק לצורך אימון.

שמתי לב למשהו מוזר בכל פעם שאני יוצא. לאן שלא אלך ומה שלא אעשה, אני מקבל את כל המבטים המעריכים והכפולים האלה מבחורים עצבניים ובעלי מראה גס. אני באמת לא בטוח איך להרגיש לגבי זה, אבל אני לא מתלהב.

יום רביעי

הייתה לי עבודה היום, ואני חייבת ללבוש מדים (כולל כובע טראגי), אז החלטתי לרכז את מראה האימו שלי באיפור. מכיוון שהיום קריר יותר הסתכנתי בבסיס, שעד כה דילגתי עליו כי זה היה ממש מיליארד מעלות לאחרונה.

הלכתי על תוחם גרפי, צבעי ניאון ושפתיים צבעוניות הבסיס החשוב ביותר (למרות שהשתמשתי בשפתון ניודי). זה המראה החדש והאהוב עליי השבוע, כי הוא כלל לא חצאית משובצת נורא ולא ניסיונות להרוס את השיער שלי. אמנם לא מראה איפור שהייתי חוזר עליו.

יום חמישי

היום היה סוג של בילבול בבית, אבל שמרתי על נושא האימו בג'ינס דהוי ועוד חולצה להקה. למרבה המזל, הטעם שלי במוזיקה מספיק קרוב לאימו שהוא עדיין עובד. אני מרגישה שהנעלי בית הם מה שבאמת הביאו את אווירת האימו לאאוטפיט, ולמרות שהם נראים מגוחכים, הם סופר נוחים ואני אוהב אותם. אז ניצחון בכל הסיבוב.

יום שישי

נגמרו לי בגדי האימו ואני חושב שהמראה הזה גותי יותר, אבל מצד שני, אני דווקא אוהב אותו. ילבש את זה שוב.

כדי להגביר את האימו, חיפשתי שוב בערכת השמלה המפוארת שלי ומצאתי את הקעקועים הזמניים הזמניים האלה של Hello Kitty x Kiss. הם ממש התגלמות האימו. הלו קיטי לבושה כג'ין סימונס הוא גם אחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי אי פעם. אז הדבקתי תרסיס של כוכבים על היד שלי, לוגו דפוק עם ג'ין על האמה שלי ולמען האפקט המקסימלי, כוכב על הפנים שלי. מה שהשתלב יפה עם עוד קצת איפור אימו.

אבא שלי אהב את המראה הזה וחושב שהוא מתאים לי, ואני לַחשׁוֹב הוא מחמאה. אח שלי, אחרי שראה את התלבושת הזו, התחיל לקרוא לי מפת שולחן (כי זה מתחרז עם גותי. לא, אני לא צוחק).

הייתה לי עבודה היום אחר הצהריים, אז החלפתי למדים, אבל שמרתי על הקעקועים, האיפור, הצ'וקר והשיער המיושר (והצריבה שנוצרה על הפנים שלי, שלמרבה המזל מוסתרת על ידי השיער). לעניין, הגעתי לעבודה באיפור כבד וסופר אימו פעמיים עכשיו, ואף אחד לא אמר דבר. אחד מעמיתיי לעבודה אמר לי שהקעקוע הזמני על זרועי היה חמוד היום, אבל זו התגובה היחידה שקיבלתי מהם. אבא שלי לא חשב שהתלבושת הזו מתאימה לעבודה. הוא כנראה צודק.

אגב, הקעקועים נעלמו, כי הם כל כך זמניים שהם אפילו לא החזיקו מעמד עד שחזרתי מהעבודה.

יום שביעי

היום האחרון. לבשתי שוב את חולצת הקרופ, עם סקיני שחורות ואז זרקתי חולצת פלנל ענקית מעל החלק העליון ומגפי פלטפורמה מנומרים, כי בכנות פשוט אין לי מספיק הזדמנויות לנעול את הנעליים האלה. לאחר מכן ביליתי חצי שעה מחוץ לבית בניסיון להשיג את הסלפי האימו המושלם. הרוח פעלה נגדי ובשיער שהוחלף בקפדנות. ואני די בטוח שהדוור חושב שאני נפשי עכשיו. הוא לא נראה מתרשם מכל זה.

בסך הכל, אני חייב לומר, התגובות היו בלתי צפויות. היו מעט הערות, אבל המשפחה שלי אהבה את זה, אנשים מבוגרים בעיר ממש לא, וחבר'ה גראנג'יים מפחידים מאוד אהבו את זה. החברים שלי אהבו את זה, אבל לא בצורה שאתה נראה כל כך טוב, בצורה חחחח אתה נראה כל כך טיפש. לחיים חבר'ה.

אבל הכי חשוב, לא אהבתי את זה. זאת אומרת, אלה הם הבגדים שלי, אבל לא בהכרח הייתי לובשת אותם ככה (חוץ מהיום השישי - התלבושת הזו הייתה בנקודה). לעולם, לעולם לא הייתי מתאפרת ככה שוב, אלא אם זה היה למסיבת תחפושות, ולמען האמת רוב השבוע הרגשתי שאני בלבוש מהודר. החדשות הטובות הן שאם אי פעם יתעורר צורך לעבור את גיל 14, אני יכול ללבוש תלבושת אימו ולהיות צעיר יותר בשמונה שנים. אני מניח שזה שימושי.